<h1>רבינו דוד ממודינה תלמיד מהרי"ק מכת"י</h1>
<h2>דף ב.</h2>
תוס'. אומר ר"ת משום דגט גי' י"ב לכך נוהגין לכתוב י"ב שורות בגט [תוד"ה המביא].
כתבו התוס' דארץ פלשתים מא"י היא דמסתמא אברהם ויצחק היו דרים בא"י, וביהושע נמי משמע דפלשתים מא"י [תוד"ה ואשקלון].
<h2>דף ב:</h2>
עד אחד נאמן באיסורין כגון על השחיטה ועל ניקור הגיד והחלב דילפינן מנדה דדרשינן וספרה לה שבעת ימים לה לעצמה, שהרי האמינה תורה לאשה לספור לה לעצמה ז' נקיים וה"ה לכל איסורין שבתורה [תוד"ה עא"נ].
<h2>דף ו.</h2>
תוס'. פסק ר"ת דהשתא בזה"ז צריך השליח המביא גט לאשה בשליחות הבעל שיאמר לה בשעת נתינת הגט בפני נכתב ובפני נחתם [תוד"ה שאני].
<h2>דף ו:</h2>
תוס', כשאדם שולח אגרת לחבירו מותר שיכתוב לשון המקרא בלא שרטוט כדי לכתוב לשון צח [תוד"ה אמר]. כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט [בתוס' שם]. תוס', אם אין הסופר יודע לכתוב יפה בלא שרטוט צריך לשרטט בס"ת ובתפילין על כל שיטה ושיטה משום זה אלי ואנוהו [בתוס' שם]. ר"ת פי' הא דאמרי' במגילה שצריכה שרטוט כאמתה של תורה היינו המזוזה, וקרי לה למזוזה אמתה של תורה על שום שיש בה יחוד מלכות שמים [בתוס' שם].
<h2>דף ז.</h2>
שלח לי' מר עוקבא לר' אלעזר בני אדם העומדים עלי לחרף ולגדף ויש כח בידי להלשין עליהם ולמוסרן למלכות מאי, השיב וכתב לו אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי אעפ"י שרשע לנגדי להקניטני אשמרה לפי מחסום, דום לד' והתחולל לו דום לו לה' והוא יפילם לך חללים חללים השכם והערב עליהן לביהמ"ד והם כלין מאליהן.
תוס', הא דאמרינן המוסר דינו לשמים נפרעין ממנו תחלה ה"מ דאית לי' דינא בארעא אבל אי לית לי' דינא בארעא מותר למסור דינו לשמים [תוד"ה השכם].
כל שיש לו קנאה כעס על חבירו מחמת צער המצערו ודומם שוכן עדי עד זה הקב"ה עושה לו דין.
תוס', מותר לשיר בבית המשתאות כגון שיר של מצוה בשעת חופה שעושין לשמח חתן וכלה [תוד"ה זמרא].
בפולמוס של אספיינוס שהעלה קודם שבא טיטוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס הוא זוג המקשקש.
תוס', פי' ריב"א דהמגבעת שהיה נושא כהן הדיוט היתה גדולה מפני שאין לו ציץ ולכך נקראת מגבעת אבל של כ"ג היתה קטנה מפני שהיה לה ציץ וקרויה מצנפת [תוד"ה בזמן].
כל הגוזז נכסיו ועושה מהם צדקה ניצול מדינה של גיהנם ואפי' עני המתפרנס מן הצדקה יעשה צדקה.
<h2>דף ח.</h2>
בתרגום ירושלמי מתרגם הר ההר טורי אמנון, והוא גבול א"י במקצוע צפונית מערבית, ונחל מצרים המחובר לים הגדול הוא גבול דרומית מערבית [רש"י ד"ה איזוהי].
<h2>דף ח:</h2>
תוס', יולדת תוך ג' ימים מחללין עליה שבת דבחזקת סכנה היא, מג' עד ז' ימים אי אמרה צריכה אני מחללין עליה השבת, מז' ולמעלה אפי' אמרה צריכה אני אין מחללין עליה השבת [תוד"ה אע"ג].
<h2>דף י:</h2>
כל השטרות העולים בערכאות של גוים אעפ"י שהחתומין בהם גוים כשרים דדינא דמלכותא דינא ולא מרעי נפשייהו.
<h2>דף יג.</h2>
דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי, דתקנו רבנן שמא תטרף דעתו עלי' בחוליו אם לא היה מובטח שיקיימו דבריו.
<h2>דף טו:</h2>
תוס', הנוטל ידיו צריך לשפוך מן הכלי על ידיו ב"פ, ואם נטל ידיו משטיפה אחת גדולה שהיא כשתים ידיו טהורות [תוד"ה הנוטל].
<h2>דף יט:</h2>
עדים שיודעין לחתום ואינן יכולין לקרות השטר מחמת זקנה או שעיניהם כהות צריכין לצער עצמן לקרות השטר קודם שיחתמו.
תוס', ר"י היה רגיל כשהיה נותן גט לקרות אותו קודם נתינה ואחר נתינה [תוד"ה צריכי].
<h2>דף כ:</h2>
תוס', אין צריך בגט שתהא כל אות ואות מוקפת גויל מד' רוחותיה כמו בס"ת [תוד"ה לא].
<h2>דף כא:</h2>
תוס', יש להחמיר כשכותבין הגט לחתוך הקלף ולתקנו היטב קודם הכתיבה ולא לחתוך ממנו אחר הכתיבה [תוד"ה יצא].
<h2>דף כו:</h2>
תוס', הכותב גט לארוסתו צריך שיכתוב בגט דהוית ארוסתי מן קדמת דנא [תוד"ה הכא]. מ"מ נראה דהיינו דוקא לכתחילה אבל בדיעבד אם כתב דהוית אינתתי כשר. וראיתי הלכה למעשה בהיותי במנטובה יוצק מים ע"י החסיד המעולה יוסף קולון ע"ה אשר לא נמצא בדורות האחרונים רב מופלא בחכמה וחסידות כמוהו, על גט שנכתב ברומנייה לארוסה וכתבו דהוית אנתתי והכשירו מפני שמצא ההיתר בהדיא ברבינו ישעי' אחרון, וכתב כדאי הוא ר' ישעי' לסמוך עליו אפי' שלא בעת הדחק כ"ש בשעת הדחק שניתן הגט.0...
<h2>דף כח:</h2>
רש"י. בפ' בתרא דיבמות אפי' גוי מסיח לפי תומו איש פלוני מת נאמן להשיא אשתו ומעשה היה בבולוניה כשנפטר בקונסטנטינופולי החסיד כמ' מנחם ממודינה אחי ע"ה והג"ר משה כתב בפירינצה לחבירו שם להגיד לו ממי נתן והתירו על פיו לינשא אשתו לכל חפצה ורצונה.
<h2>דף כט.</h2>
אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר בלי רשות הבעלים.
<h2>דף לג.</h2>
תוס', לכך נהגו לומר בשעת קידושין כדת משה וישראל דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש [תוד"ה כל].
<h2>דף לד:</h2>
רש"י, גילוי דעתא בגיטא מילתא היא, וזו אחת מהלכות של סימן יע"ל קג"ם דהלכתא כאביי לגבי רבא. ונראה בעיני דעל שם דרבה בר נחמני גידל אביי בביתו ולמדו תורה שהיה יתום השיאו את שם אביו שהיה נחמני, דרבה סתם הוא רבה בר נחמני [רש"י ד"ה והלכתא].
תוס', תיקן ר"ת לכתוב בגט איש פלוני דמיתקרי כך וכך כגון אחא בר הדיא דמתקרי אייא ושרה דמתקרי מרים ואין לכתוב וכל שום וחניכה דאית ליה [תוד"ה וכל].
תוס', כתב ר"ת על ישראל משומד המגרש את אשתו חלילה להזכיר שם דגיות בתורת משה וישראל. ובהיותי במישטרא יוצק מים ע"י הקדוש מהרי"ק ראינו הלכה למעשה שכתב בגט יהודי שנשתמד שם דיהודית וכל שום וחניכה דאית לי' וכן ראוי לעשות [תוד"ה והוא] (ועיין שו"ת מהרי"ק שורש פ"ו). משמע שם דמי שיש לו ב' שמות כגון יוסף חיים או אלחנן רפאל שיש לכתוב תחלה השם שהוא העיקר היינו יוסף דמתקרי חיים או אלחנן דמתקרי רפאל.
<h2>דף לה:</h2>
תוס', השואל על נדרו וה"ה על שבועתו צריך לפרט את הנדר, דאמרי' בירוש' ההוא דאתא קמי' דר' בון א"ל התיר לי נדרי א"ל מה נדרת א"ל נדרית דלא מרווחנא, א"ל וכי עבדין כדין א"ל לצחוק בקוביא קאמינא, א"ל ברוך שבחר בדברי חכמים שאמרו שצריך לפרט את הנדר דאי לא דפרטית לנדרך התרתיהו לך [תוד"ה קסבר]. יש להוכיח מכאן ראיה ברורה שאסור להמנות בעצת רשעים המתירים השבועה למי שנשבע שלא לצחוק, ואפי' אם אמר ברי לי שאעבור על שבועתי יאסר נפשו הוא וכל כיוצא בו ואני את נפשי אשא לד' דאין אומרין לו לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך.
<h2>דף לו.</h2>
תוס', אור"ת מי שנשבע ע"ד רבים דאין לו הפרה היינו כשאומר פלוני ופלוני אפי' שלא בפניהם אז הוא שאין לו הפרה [תוד"ה אבל].
תוס', ודהלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית ק' שנה [תוד"ה בזמן]. תוס', ירמי' החזיר ה' שבטים אחר שגלו ויאשיהו מלך עליהן [שם בתוס' ע"ב].
<h2>דף לו:</h2>
שב ואל תעשה יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה כגון שופר ולולב ודומיהן דאינו ניטל בשבת דלאו עקירה בידיים הוא, ובדבר שבממון יש כח ביד חכמים לעקור דבר תורה במקום סייג וגדר דהפקר ב"ד הפקר [רש"י ד"ה שוא"ת].
עלובה כלה, פי' חצופה, שזינתה בקרב חופתה כמו שעשו ישראל שבעוד השכינה בסיני עשו את העגל כדכתיב עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו, נתן ריחו הטוב כמו ולא נתן סיחון את ישראל וגו'. הנעלבין ואינן עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין עושין המצות מאהבה ושמחין ביסורין עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.
<h2>דף לז.</h2>
מאי פרוזבול פי' פרוס תקנה בול עשירים כדי שלא יפסידו ממונם, ופרוס בוטי ע"י תקנת עניים מלשון העבט תעביטנו שלא ינעלו המלוים דלת לפניהם מפני השמיטה. פירש"י מי שאינו מדבר בלשון עברי הוא לעז.
<h2>דף לז:</h2>
אמר רב נחמן נאמן אדם לומר פרוזבול היה לי ואבד הימני כו', ופיר"ת דמה"ת נאמן אפי' בלא שבועה.
<h2>דף לח:</h2>
מעשה בר' אליעזר שנכנס לביה"כ ולא מצא שם עשרה ושחרר עבדו והשלימו לי', ואע"ג דעבר משום לעולם בהם תעבודו מצוה דרבים שאני.
ב' משפחות היו בירושלים אחת קבעה סעודתה בשבת ואחת קבעה סעודתה בע"ש ושתיהן נעקרו מן העולם, ופירש"י דבהא איכא איסורא שלא יכנס לשבת כשהוא שבע בלא תאוה לאכול.
<h2>דף מ.</h2>
תוס', הנשים מברכות על מ"ע שהז"ג וליכא משום ברכה לבטלה [תוד"ה בשרבו].
<h2>דף מג.</h2>
האומר לאשה התקדשי לחציי מקודשת חצייך מקודשת לי אינה מקודשת. אין אדם עומד על אמיתות דברי תורה עד שיכשל בהם להודות טעותו ויכלימוהו ומתוך כך הוא נותן לב עליהם ומבין אותן היטב.
<h2>דף מה.</h2>
אין לזלזל כשהגוים מביאין מצות לישראל כגון אותם המביאים לולב ואתרוג רק יש לתת להם כדי דמיהן כדי שירגילו עצמם להביאם לשנה אחרת [מבואר בסמ"ג ה' לולב סימן מ"ד].
<h2>דף מז.</h2>
ריש לקיש בעל בשר ושמן היה והיה אומר לבתו כריסי כרי פי' בטני ושומן שבמעי הם לי לכר וכסת. מכאן ראיה נגד מאמר העולם שפותרין כר קפיטלו בלעז, וזה אינו כי הוא הקולציטרה בלעז שדרכה לעמוד תחת הכרס מן האדם, וכן פירש בערוך בהדיא בערך כר.
<h2>דף נו.</h2>
החי יותר קל מהמת מפני שהחי נושא את עצמו.
<h2>דף נו:</h2>
היתוש יש לו פה להכניס המאכל ומוצא דרך בית הרעי אין לו.
<h2>דף נז:</h2>
נבוזראדן גר צדק היה, שמעי' ואבטליון מזרע גרים היו, וכן ר' מאיר ור' עקיבא היו מזרע גרים.
מהתוס' משמע שמותר לו לאדם להרוג את עצמו בשעת גזירות אם הוא דואג מן היסורין [פסקי תוס' אות רט"ו].
<h2>דף נט.</h2>
אמר רב אנא הואי במניינא דרבי ומינאי דידי מתחלי ברישא, ופירש"י שקטן שבהם היה וכך היו מתחילים ממנו.
הפעוטות פי' תינוק כבן ט' כבן י' מקחן מקח וממכרן ממכר.
חכמים תקנו שכהן קורא ראשון בס"ת ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי שלום.
<h2>דף נט:</h2>
ב' ממתינין זה לזה בקערה ג' אין ממתינין, הבוצע הוא פושט ידיו בתחלה בקערה ללפת בו פרוסת המוציא.
רבותיו של רש"י ג' הם ר' יעקב בר' יקר וקורא לו מורי הזקן, רבינו יצחק בר' יהודה ורבינו יצחק הלוי. נקטינן מסורת מאבותינו אם אין שם כהן נתפרדה החבילה, הפי' העיקר הוא כי נפסק הקשר ואינו קורא כלל בס"ת. נקטינן מסורת מאבותינו אם אין שם לוי כהן קורא פעמים בעדו ובעד לוי. כתבו התוס' משם ר' יהודה דאם אין בב"ה רק כהנים אחד קורא במקום ג' ועל כל פרשה יברך לפניה ולאחריה.
הנתינים הם מן הגבעונים על שם שנתנם חוטבי עצים ושואבי מים נקראו.
<h2>דף ס.</h2>
אין קורין בחומשים בביה"כ משום כבוד הציבור, פי' המורה צדק רש"י שיש שכותבין להם ה' חומשין כל חומש אחד שלם לעצמו וכל ספריהם היו במגילה כס"ת שלנו, עכ"ל. מדבריו למדנו נגד מה שכתב הרמב"ם בתשובה שרוצה להכשיר לקרות בס"ת פסול אפי' חסר בו יריעה ולקרות בחומשין שלנו היכא דלא אפשר ולברך לפניה ולאחריה, וראייתו מהא דאמרינן אין קורין בחומשין משום כבוד הציבור, משמע דוקא משום כבוד הציבור ולולא זה הי' ראוי לקרות בו בציבור דאין לך פסול גדול מחומשין, ועתה לפי פירוש רש"י אין ראייתו ראיה כלל דבחומשים דקאמר משמע חומש ספר אחד עשוי כהלכתו בכל דיני ס"ת, ועיין ספר אורח חיים בסי' כ' ושם תמצא הכל באורך [עשו"ת מהרי"ק סימן ס"ט].
מסקי' שם שמותר לקרות בציבור בהפטרה כהפטרות שלנו אפי' שאינן נעשין כתיקון נביאים כהלכתן משום דלא אפשר לכל ציבור וציבור לכתוב להם נביאים שלם עשוי כמין ס"ת כשר.
אמר ר' יוחנן תורה מגילה מגילה ניתנה, פי' כשנאמרה פרשה למשה הי' כותבה ולסוף מ' שנה שנגמרו כל הפרשיות חיברן בגידין ותפרן, ריש לקיש אמר תורה חתומה ניתנה, לא נכתבה עד סוף המ' שנה לאחר שנאמרו כל הפרשיות כולן והנאמרות לו בשנה ראשונה ושניה היו סדורות לו על פה עד שכתבן.
א' במס' מגילה בירושלמי בא' בניסן הוקם המשכן ושני לו נשרפה הפרה.
תוס', ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ר' יוסי הגלילי אומר נושאי ארונו של יוסף היו. ור' יצחק אומר למת מצוה נטמאו וחל ז' שלהם בערב פסח.
<h2>דף ס:</h2>
דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם על פה דברים שבע"פ אי אתה רשאי לאמרם בכתב, פירש"י מכאן אתה למד שהתלמוד לא ניתן לכתוב אלא מפני שהתורה משתכחת שנתמעטו הלבבות בשביל הגליות הוצרכו לכתוב דכתיב עת לעשות לד' תקנה לשם שמים הפרו תורתך ואף אם הפרו תורתך כיון דלא אפשר.
רב יהודה הי' ראש ישיבה בפומבדיתא וכשנפטר מלך רבה ובתר רבה מלך רב יוסף והדר מלך אביי והדר מלך רבא.
<h2>דף סא.</h2>
אסור לסייע בידי עוברי עבירה בשעה שעושין העבירה כגון ע"ה החשוד לאכול שביעית אסור לברור ולטחון עמו החטין. מכאן משמע שאסור לסייע אותן הנשים שאינן זהירות במצה ומביאין אותה לצד חימוץ [ע' שבלי לקט סדר פסח סימן רי"א].
<h2>דף סב.</h2>
מותר לשאול בשלום הגוי אעפ"י שמטיל על הגוי שם שמים, שהשלום שמו של הקב"ה חכמים התירוהו מפני דרכי שלום, א"ד אסור לכפול לו שלום.
<h2>דף סג:</h2>
כתבו התוס' שטוב ללמד את הבעל שיצוה לסופר ולעדים לעשות גט כמו שירצו עד שיצאו מן הספק [ד"ה כותבין]. ואני שמעתי מפי מו' הקדוש מהרי"ק ז"ל דהיינו לפי שיטת התוס' דסבירא להו יש ברירה, דאמרי' הוברר הדבר למפרע שעל זה הגט ציוה הבעל, אבל לפי דעת הפוסקים דסבירי להו אין ברירה צריך בכל פעם ופעם אם יארע פסול בגט שהבעל יחזור לצוות לסופר ולעדים כתבו וחתמו ותנו דאמרי' אין ברירה, וכן ראיתי הלכה למעשה מפי מורי הנזכר בהיותי יוצק מים על ידיו במשטרי שנת רכ"ט.
<h2>דף סד:</h2>
תוס', וצריך ליזהר שלא לזכות עירוב ע"י בנו אפי' הוא גדול אם הוא סמוך על שלחן אביו [תוד"ה אלא].
<h2>דף סה.</h2>
משמע מתוס' [ד"ה ואמה] שבזמן הזה יכול אדם לחלל הקדש שוה מנה בפרוטה, כגון מי שהיה לו נטע רבעי מחללה על פרוטה, וזורקה לרוח או בים.
<h2>דף סו.</h2>
מצוה מחמת מיתה לא בעי קנין דדבריו ככתובין וכמסורין.
<h2>דף סח.</h2>
עשיתי לי שרים ושרות הכא תרגימו שרים ושרות פי' שר זכר ושר נקיבה הוי כייפי לי' לשלמה המלך ואפי' אשמדאי מלכא דשידי מיכף הוי כייף לי'.
<h2>דף סח:</h2>
כי זה כל האדם, רב ושמואל חד אמר זה מקלו וחד אמר זה קודו, פי' מקדה של חרס לשתות (בים) [מים], ונ"ל שזה המחלוקת תלוי במה שנחלקו בו רב ושמואל חד אמר שלמה היה מלך והדיוט ותו לא היה מלך דאשמדאי מלכא דשידי העבירהו מן המלכות, אני קהלת הייתי מלך, וחד אמר מלך הדיוט ומלך שחזר למלכותו, דלמ"ד זה מקלו סבר דחזר למלכותו ולכן נשאר בידו שרביט המלוכה ומ"ד זה קודו סבר מלך הדיוט ותו לא.
<h2>דף סט.</h2>
נטלא כלי מחזיק רביעית ולכך מברכין ענ"י על שם הכלי הנקרא נטלא.
<h2>דף ע.</h2>
האוכל מכל דבר שהוא טוב לו ומתוק לחכו ואוכל ממנו כל תאותו מביא לידי חולי. סעודה שהנאתך [ממנה] משוך ידך ממנה.
<h2>דף עא.</h2>
רש"י, חרש שדברו בו חכמים בכל מקום והשוהו לשוטה זה הוא שאינו לא שומע ולא מדבר, אבל אלם השומע ואינו מדבר או מדבר ואינו שומע הרי הוא כפקח לכל דבריו.
<h2>דף עב:</h2>
שכיב מרע שעשה מתנה לחבירו בחליו ועמד מחליו חוזרת המתנה אם ירצה, דאנן סהדי דאדעתא דמיתה יהיב ליה ולא אדעתא דחיי דניחא לי' לאינש להיות שליט בממונו כל ימי חייו.
<h2>דף עז.</h2>
חד בשבת ושני בשבת ושלישי בשבת נקראין אחר שבת שעברה. מכאן יש להוכיח שמי שלא חזר הפרשה בשבת יכול לחזור אותה עד יום ג' משבוע הבאה.
<h2>דף עח.</h2>
תוס', ר"י היה מצריך לנותן גט לאשתו לומר הי גיטך וגם הרי את מותרת לכל אדם [ד"ה אינו].
<h2>דף עח:</h2>
תוס', צריך ליזהר שתהא יד האשה פתוחה עד שיניח כל הגט בידה שאם תקפוץ ידה בעוד שהבעל אוחז בראש הגט בידו לא הוי גט [ד"ה אם]. וכן ראיתי להלכה למעשה בהיותי במשטרי שנת רכ"ט אצל מורי הקדוש מהרי"ק ז"ל שהצריך אשה אחת שקבלה גט מיד בעלה שיהיו ידיה זקופות מעט כלפי מעלה בקבלת הגט מיד בעלה.
<h2>דף פז:</h2>
אם העדים הרחיקו לחתום שני שיטין מתחת השטר פסול.
<h2>דף פח.</h2>
תוס', יש להכשיר גיטין ושטרות שאין בהן ריוח כלל לא למעלה ולא למטה ולא חיישינן שמא נחתך קצת ממנו [ד"ה הכא].
בכל השטרות יכול הסופר לחתום שמו החתום להיות סופר וכשר חוץ מן הגט.
אותן פרדסאות שהושיב ירבעם על הדרכים שלא יעלו לרגל, בא הושע בן אלה ובטלם, ואפ"ה לא עלו ישראל לרגל, אמר הקב"ה שלא עלו לרגל ילכו בשבי ואז גלו השבטים. וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלקינו, צדקה עשה עמנו שהקדים החרבן ב' שנים, שמן הדין היה להם לשבת בארץ תתנ"ב שנים כמנין ונושנתם בארץ, והקדים הקב"ה הגלות ב' שנים שלא עמדו אלא ת"מ שנה קודם בנין הבית ות"י שנה בפני הבית, ולמה מיהר הגלות ב' שנים כדי שלא תתקיים בנו כי אבוד תאבדון מהר, ה' יחיש גאולתנו כדרך שהיה סיבת חורבן הבית בעד עגלי זהב שהיו בארצם כדאי' התם כן יצמיח ה' לנו הגאולה על ידם בעגלא ובזמן קריב יראו עינינו וישמח לבנו.
<h2>דף פח:</h2>
גט המעושה בחזקה שכופין לאיש לגרש את אשתו עפ"י דיני ישראל כגון אותם שמנו חכמים בכתובות שכופין להוציא כשר הגט, ואם לא יהי' יד ישראל תקיפה שנוכל לכופו מותר לכוף אותו ע"י גוים שיכריחו אותו לעשות מה שישראל אומרים לו וכשר.
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני גוים, פירש"י דלפניהם קאי אע' זקנים שעלו עם משה להר קודם מ"ת כדכתיב ואל משה אמר עלה וגו', ואעפ"י שנכתבה פ' זו אחר מתן תורה קודם מ"ת נאמרה ונבנה המזבח והעלו עולות והשלמים ובאותו הדם נכנסו ישראל לברית.
מה שאנו דנין בזה"ז ואין לנו דיינים מומחין וסמוכין בארץ ישראל דאין סמיכה בחו"ל, מפני דאנן שליחותייהו דבני א"י קא עבדינן שנתנו לנו הקדמונים רשות לדון בין אדם לחבירו, ועל זה אנו סומכין לקבל גרות בזה"ז אע"ג דצריך ג' מומחין משום דאנן שליחותיהו דקמאי עבדינן.
